וינברג נ' בזק בינלאומי בע"מ

פסק דין

רקע וצדדים

1.עניינה של התביעה בעסקה לקבלת שירותי אינטרנט וטלפון לחנות שפתח התובע בעיר מודיעין.

2.לטענת התובע, בתאריך 22.2.11 התקשר עם הנתבעת בעסקה לרכישת שירותי טלפון ואינטרנט בחבילה אחת (להלן: "בנדל") שנועדה לפעול בחנות שהייתה בבעלותו. לגרסתו, ההתקשרות היתה מול חברת התקשורת בזק (להלן: "חברת התקשורת"), כאשר נציגת חברת התקשורת הודיעה לו במעמד ההתקשרות שישנה התחייבות מטעם הלקוח למשך שנה. לדבריו, בחודש דצמבר 2011 החנות נסגרה, וחרף זאת, ולמרות שלא מסר לנתבעת פרטים של אמצעי תשלום - הנתבעת חייבה אותו עם סיום תקופת ההתחייבות בגין שירותים שלא צרך, בטענה שלא הודיע לה על הפסקת השירות.

לטענת התובע, לאחר שנת ההתחייבות לא היה ברשות הנתבעת כל אמצעי תשלום לצורך החיוב ולכן היה עליה לנתקו מהשירות, ולא לחייבו לאורך חודשים רבים - זאת בהתאם לרשום על גבי החשבונית שקיבל (שם נכתב כי לקוח שאינו משלם ינותק מהשירות). התובע טען כי קיבל התראה מעו"ד מטעם הנתבעת ובו דרישה לתשלום חוב והוא שילם את החוב כדי להימנע מהוצאות משפטיות מיותרות וזאת מבלי להודות בחוב ותוך מתן הודעה כי בכוונתו לנקוט בהליכים משפטיים.

3.לטענת הנתבעת, בעת ההצטרפות הוסברו לתובע כל פרטי החבילה אליה הצטרף, ומיד לאחר הצטרפות התובע נשלח לביתו המכתב שצורף כנספח 1 לכתב ההגנה (להלן: "המכתב נספח 1"),המפרט את התנאים אשר הוסברו לו בעת ההצטרפות לרבות עלות החבילה בתום השנה הראשונה. במכתב זה הובהר מחיר השירות החל מהחודש ה- 13, וכי התשלום לחברת התשתית ישולם בנפרד. כיוון שלא נתקבלה אצל הנתבעת כל הודעת ביטול מטעם התובע, המשיכה לספק את השירות לתובע. הנתבעת שאינה שהיא לא היתה רשאית לנתק את חיבור האינטרנט על דעת עצמה ללא בקשת הלקוח, שכן יהיה בכך משום הפרת חוזה מצידה. לטענתה, הרישיון שניתן לה ע"י משרד התקשורת אוסר עליה לנתק לקוח משירות ללא פנייה מצידו.

עוד טענה הנתבעת כי אין כל היגיון בהפסקת שירותי גישה לאינטרנט לאחר שנה בלבד, שכן "מדובר בשירותי תקשורת בסיסיים בימינו".

4.בתגובת התובע לכתב ההגנה טען שגם במכתב נספח 1 - אשר לטענתו לא התקבל על ידו - נרשם כי לקוח שאינו משלם ינותק מהשירות, ובמכתב זה חסרים נתונים כגון מחיר החבילה, תאריך שליחת המסמך וכו'. ולפיכך אינו יכול לשמש כבסיס לחיובו. הנתבעת, לטענתו, התנהלה בצורה פלילית ועל מנת להשיג את פרטי חשבון הבנק של התובע, נכנסה לחשבונות בנק חסויים של התובע וקיבלה משם מידע חסוי. התובע טען כי לא חתם מעולם על הוראת קבע שפרטיה מופיעים בנספח 2 לכתב ההגנה. בכתב התשובה ביקש התובע לשנות את סכום התביעה ולהעמידו על סך של 5,857 ₪.

דיון והכרעה

5.    לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לדחות את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן.

6.    העסקה למתן שירותי אינטרנט בין התובע לנתבעת  הינה "עסקה לתקופה קצובה" כמשמעה בהגדרת מונח זה בסעיף 13א פסקאות (2) ו- (3) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א -1981 (להלן: "החוק"), וכן "עסקה לתקופה מתמשכת" בהתאם להגדת מונח זה בסעיף 14ג(א) לחוק.

לכאורה, מאחר והנתבעת לא שלחה לתובע את המכתב שצורף כנספח 1 לכתב ההגנה בתוך "תקופת ההודעה" המוגדרת בסעיף 13א לחוק, ייתכן שהמשך ההתקשרות לאחר סיום תקופת ההתחייבות אינה תואמת את הוראות החוק – ועל כן גם החיוב בגין תקופה זו אינו כדין, אך זאת רק מקום שהוראות סעיף זה חלות על ההתקשרות בין הצדדים במקרה דנן. לפיכך, לפני בחינת זכויות התובע על פי החוק, יש לבדוק תחילה אם החוק חל על העסקה בין הצדדים.

תחולת חוק הגנת הצרכן

7.    ההגדרה בחוק למונח "צרכן" בסעיף 1 לחוק הינה:

" "צרכן"- מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי".

[ההדגשה שלי – ר.ה.]

8.    לאחרונה ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי בתיק ת"צ (מחוזי נצרת) 44467-04/12 טל אבי איזנבאום נ. הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ [11.02.13] (להלן: "פס"ד איזנבאום"), שם נקבע כך: 

"לטענת המשיבה, המבקש אינו מתאים להגדרת המונח "צרכן"... לגרסת המשיבה כל אחד  מחברי הקבוצה התובעת הוא עוסק ולא צרכן  לכן, לא קמה למבקש ולחברי הקבוצה, עילת תביעה אישית מכח חוק הגנת הצרכן... 

עם זאת, וחרף ההגדרה הרחבה בפסיקה למונח "צרכן", לא ניתן לראות במבקשים צרכנים של המשיבה. סעיף 1 לחוק הגנת הצרכן מגדיר "צרכן" מפורשות כמי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי. בענייננו, המבקשים הם בעלי צימרים אשר צרכו שירות מהמשיבה לצרכים עסקיים, היינו השמעת המוזיקה בחדרי האירוח המושכרים על ידם לציבור הרחב. מכאן משמדובר בשירות שצרכו המבקשים לשימוש עסקי, ולא שימוש שעיקרו אישי ביתי או משפחתי כפי דרישת סעיף 1 לחוק הגנת הצרכן.

 גם בדברי ההסבר לחוק הגנת הצרכן, תש"ם-1980 (הצעת חוק 1469, ג' באב תש"ם 16.7.1980) נאמר בהקשר זה כך: "הגדרת צרכן באה לייחד את הוראות החוק לעסקאות לצרכי הפרט ולהוציא עסקאות מסחריות, אשר עליהן ימשיך לחול מכלול החקיקה הרגיל...". (ההדגשה שלי- נ"מ).